להסתכל לאמת בעיניים

סאטיה – אמת במחשבה, בדיבור ובמעשה

תמיד החזקתי מעצמי אדם כנה, שמתעקש לומר את האמת גם בסיטואציות שמתבקש בהן איזה שקר קטן, וידועה בשל כך בקרב מכריי בחוסר הטאקט שלי. ואולי לא התחנכתי על הפילוסופיה של פטנג'לי, אך כנות היא נושא שאני בהחלט יכולה להזדהות איתו. אולי גם אתם חושבים כך לעצמכם.

פירוש של סאטיה כ"אי-שקר" הוא נקודת מוצא טובה להתחיל איתה. לא לשקר לעצמנו לגבי הכוונות שלנו, היכולות שלנו, הדארמה שלנו… אך בסאטיה יש הרבה מעבר לאי-שקר, כמו זיהוי הפוטנציאל המלא שלנו וידיעה של מה אנחנו רוצים מתוך סיטואציות ואנשים.

שאלו את עצמכם:

האם אנחנו אותנטיים?

האם ההתנהגות שלנו משקפת באמת את מי שאנחנו?

האם אנחנו חיים את הפוטנציאל האמיתי שלנו?

אולי כדי לענות על השאלות הללו עלינו להבין קודם מהו טבענו האמיתי…ומהו המקום המתאים ביותר לזה, אם לא על מזרן היוגה שלנו!

ליוגה יש את היכולת המופלאה לעזור לנו להתבונן בעצמנו ולפתח מודעות. תרגול היוגה שלי גרם לי עם הזמן להבין שאני לא חיה את החיים שאני רוצה באמת, אזרתי את האומץ לעשות שינוי ולקחת צעדים לחיים שאותם אני רוצה. אז נכון, לא שיקרתי במפורש לאנשים אך תקופה ארוכה לא הייתי לגמרי ישרה עם עצמי.

סאטיה הוא הכלל השני מתוך ה"יאמה". כללי היאמה מתייחסים ליחסינו עם אנשים אחרים אך כדי ליישמם עלינו קודם כל להפנות אותם פנימה אל עצמנו (לקריאת הפוסט הראשון על יאמה, ניאמה ו- 8 איברי היוגה קראו כאן -  http://oryoga.com/blog/%D7%9C%D7%92%D7%A2%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94).

אז כיצד עוד ניתן להכניס סאטיה אל חיינו?

לתרגל סאטיה זה לשים פילטרים, להאט את הקצב ולחשוב לפני שאנחנו מדברים. זה גם לברור את מילותינו כך שיהיו בהרמוניה עם היאמה הראשונה – אהימסה ("אי-פגיעה"). כאן נשאלת השאלה, מאחר ואהימסה הינו הכלל הראשון, עוד לפני סאטיה, מה יותר חשוב – לומר את האמת בכל מחיר או להעדיף אי-פגיעה גם במחיר של שקר קטן? בתרבות המערב מעודדים לומר את שיושב על הלב, אך כדאי תמיד לבדוק האם יש במילותינו כדי להועיל או לפגוע.

לתרגל סאטיה זה להיות מודעים לתפיסות ולאמונות שלנו, ולהכיר בכך שהן שלנו בלבד. אין אמת אחת והאמת שלנו היא לא האמת היחידה. עלינו להיות מודעים לכך אם מטרתנו היא מודעות עצמית.

לתרגל סאטיה זה לדעת לבקש בקשות ברורות. עלינו להיות ברורים עם עצמנו קודם כל ואז נוכל להיות ברורים לאחרים.

סאטיה בתרגול:

להכיר ביכולות שלנו ובמגבלות שלנו על מזרן היוגה על אף מה שהשכן שלנו עושה או שהמורה שלנו מנחה אותנו לעשות. אם לא נהיה אמיתיים אנו עלולים להוביל את עצמנו לפציעות.

הגדרת כוונה לתרגול שלנו והתרכזות בה במהלך התרגול תעזור לנו להבין מהי הסיבה שבגללה אנו מתרגלים.

מתוך "היוגה סוטרה של פטנג'לי", פרק 2, פסוק 36.11: "כשאמירת אמת מושרשת בו – המעשים ופירותיהם נקבעים על פיו."

פירושים שונים ניתנו לפסוק זה שבעצם אומר שכשהיוגי מבוסס בשבועת אמיתות דבריו נעשים בעלי עוצמה ואפקטיביות וכל מה שנאמר יקרה. קשה לדעת בדיוק למה התכוון כאן המשורר אך הפרשנות האישית שלי לכך היא שאדם אשר מחשבתו, דיבורו ומעשהו הם אמת טהורה הוא אדם השרוי באחדות עם היקום, הוא כל כך "מכוונן" וקשוב שהוא ידע בכל רגע נתון מה הדבר אשר צריך להיאמר ומה המעשה אשר צריך להיעשות כדי שדברים יקרו. כאשר ידבר מילותיו יהיו כה צלולות ונכונות לאותו הרגע ומי שישמע אותו יזדהה עמוקות ויושפע מדבריו. אדם זה מעורר באנשים סביבו סאטיה.

מכירים את התחושה שיש לנו לרגעים שאנחנו בעצם יודעים איך עלינו להתנהל בעולם, ואנחנו יודעים שכשאנחנו קשובים ו"מחוברים", הכול מסתדר וקורה כפי שאני רוצים? זוהי הסאטיה שמתעוררת בנו.

דמיינו סיטואציה.

אתם בשיעור יוגה, נאמר שלצורך העניין אתם די מתחילים ביוגה, לא גמישים יותר מידי, אך עם מוטיבציה רבה מאוד. הבחורה שלידינו קופצת… מתרוממת לעמידות ידיים… מבצעת "פליפ-פלופים"… יורדת לגשר… עולה מגשר… עושה "שפגאטים"… עומדת על קדקוד הראש, על הכתפיים… על אצבע אחת… על עצם הזנב… ועל מה לא… ועוד כהנה וכהנה. עכשיו כאילו שזה לא מספיק בשביל להוציא לנו את העיניים ולהוריד לנו את האגו וההתלהבות לרצפה, היא גם נראית מדהים. אתם חושבים לעצמכם שגם אתם הייתם פעם בגיל 5 סוג של נדיה קומנצ'י ושהגיע הזמן לחזור לעניינים! הגוף שלכם חם כבר מספיק בשביל לא להרגיש שאתם דוחפים אותו אל מעבר היכולות שלו. ההשלכות לכך, במקרה הגרוע, הן שבאותו הרגע ממש אתם עלולים להרגיש משהו זז או נקרע בגופכם, נאמר רצועה בברך, במקרה הטוב רק הבוקר שלמחרת יבשר על שעוללנו לגוף שלנו – הברכיים כואבות, הגב תפוס והכתף זועקת.

נשמע מוכר?

אהימסה הוא הכלל הראשון של ה"יאמאס". הפירוש המילולי של אהימסה הוא "אי-אלימות" (א=לא הימסה=להרוג, אלימות), אי-אלימות פיזית, מילולית ומחשבתית, כלפי עצמנו וכלפי כל היצורים החיים עלי אדמות. אך המשמעות של אהימסה היא מקיפה וחיובית יותר מפקודת השלילה לא להרוג והיא חמלה ואהבה.
אנחנו רגילים לשמוע על אהימסה בהקשר של תרגול יוגה והתייחסות לגוף שלנו. בינינו, בכל פעם שאנחנו "עפים על עצמנו" או שכבשנו איזושהי אסאנה "מתקדמת" אנחנו בסיכון לפצוע את עצמנו. בוודאי שמעתם על המאמר שהתפרסם לאחרונה בניו יורק טיימס ושתיאר כיצד ניתן להרוס את גופך באמצעות יוגה ושעורר הדים בכל העולם. המאמר אמנם שנוי במחלוקת אך עובדה היא שפציעות ביוגה כמו בכל ספורט אחר הינן דבר שקיים, אף על פי שעדיין לעומת סוגי ספורט אחרים יש פחות פציעות והן לרוב פחותות בעוצמתן. ברור שאדם אשר משתמש בגופו ומותח את הגבולות שלו הינו בסיכון יותר גבוה לפציעות, אך עדיין החשיבה המערבית התחרותית גורמת לנו לעיתים לפספס את המטרה הסופית של היוגה – סמדהי, מדיטציה, הפסקת תנועות התודעה.

בתחילת דרכי באשטנגה, התאמצתי מאוד לבצע את האסאנות בצורה מושלמת, עבדתי קשה מאוד, נטפתי זיעה, התנשפתי ורעדתי… בשיעור הראשון אצל מורי כיום, הוסבר לי שהתרגול אמור להיות נעים, לא מתאמץ, רך וזורם. כמי שמגיעה מאיינגר הייתה זו הפתעה גמורה בשבילי, סוג של ניפוץ מיתוסים מצד אחד, מצד שני הבטחה וגילוי, של תרגול שהוא אחר ושמטרתו היא אחרת מאשר ביצוע אסאנות מושלמות. איכות אחרת מאפיינת את התרגול הזה, סוג של מדיטציה בתנועה או ריקוד אם תרצו. הייתה זו נקודת מפנה חשובה עבורי ותחילתה של הבנה עמוקה יותר מהי אשטנגה יוגה.
לסיכום אהימסה על המזרן מתחילה בכוונה שלנו להכניס לאימון שלנו שקט ורוך. הגוף שלנו רוצה שנאהב אותו ונתייחס אליו בחמלה, גם כשהאגו שלנו מונע מאתנו לשמוע.

מידי פעם כדאי לנו לעשות בדק בית ולשאול את עצמנו:

• האם אני מכיר בגבול של עצמי ונמנע מלגרום לעצמי פציעות? האם אני שומר על הגבולות גם כשמורה עושה "adjustment" ודוחף אותי אל מעבר ליכולת שלי?

• האם אני שופט את עצמי יתר על המידה? האם אני משווה את עצמי והאימון שלי לאימון של אחרים?

• האם אני רואה רק את המטרה של ביצוע התנוחה בשעת האימון?

• האם אני לוחץ יתר על המידה באימון שלי? האם אני מזיע המון? סובל בשעת האימון?

התפיסה שלנו את היוגה במערב היא שונה מהמזרח בכך שרובנו עדיין תופסים יוגה כדבר תחרותי
וליניארי. אך זוהי לא יוגה!

במזרח אהימסה הינו מושג בסיסי ביותר. מהטמה גנדי תרגל אהימסה בדבקות וסחף אחריו מיליוני אנשים. אצל הג'יינים מדת הג'ייניזם עקרון האהימסה הוא חלק מרכזי בדתם ועל כן הם נמנעים עד כמה שניתן לפגוע בכל יצור חי. הם מתהלכים עם מסכות על פניהם ומטאטאים את הדרך לפניהם כדי לא לנשום או לדרוך על חרקים. גם הבודהיסטים משלבים אהימסה בכלל הראשון של כללי המוסר שלהם. אנחנו לעומת זאת לא התחנכנו על פילוסופיה מזרחית מצד אחד, מצד שני אלה הם כללים אוניברסאליים שניתן ומומלץ ליישם על מזרון היוגה ומחוצה לו, ואשר חלים על כל אדם באשר הוא ללא קשר לאמונתו, מוצאו ועיסוקו. (סוטרה 31.2 מתוך הסוטרות של פטנג'לי: "זוהי התחייבות גדולה החובקת תבל, שאינה תלויה בלידה, במקום, בזמן ונסיבות".)

אני תוהה כיצד אהימסה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי חיינו?
אז נכון שבד"כ אני מלאת חמלה כלפי רוב בעלי החיים השונים ואפילו התחלתי לחיות מעט יותר בשלום עם הג'וקים שהם דיירי קבע אצלי במטבח, אך עדיין יש פער גדול בין זה לבין להצהיר על עצמי כמתרגלת אהימסה.

הנה כמה דוגמאות איך ניתן ליישם אהימסה בסיטואציות שונות:

אהימסה בין אנשים – במערכות היחסים שלנו עם הזולת ביומיום יש לנו הזדמנויות רבות לתרגל אהימסה. בעבודה, במשפחה, במערכות היחסים הזוגיות שלנו. עלינו תמיד לשאול את עצמנו האם אנחנו פועלים ומגיבים מתוך כעס, נקמה, אופורטוניזם, אגו. אצלי האתגר הכי גדול הוא תמיד עם בן זוגי, שכן לאחר כ"כ הרבה שנים יחד קיים מטען של רגשות וזיכרונות שיוצר דפוסי תקשורת מסוימים. דרוש מאמץ גדול כדי להגיב בצורה אחרת, לגלות חמלה ולשחרר ציפיות, כעסים וזיכרונות.

אהימסה על הצלחת – תזונה צמחונית הינה בסיסית למתרגל האהימסה. אומרים שעל מתרגל היוגה זהו כלל חובה. אפשר להתווכח על זה כמובן אך אי אפשר להתכחש לתנאי הגידול הקשים של בע"ח אשר מהם מפיקים את מוצרי הבשר האדום, העוף, הדגים והחלב. לכל הקרניבורים שבינינו, אני מודה שגם אני אוכלת בשר וזאת לאחר שנים של צמחונות. פשוט הרגשתי שאכילת בשר חיונית עבורי. לעת עתה אני סולחת לעצמי ואומרת לעצמי שכנראה זוהי ה"קארמה" שלי… אך זהו פוסט בפני עצמו.
אהימסה בארון הבגדים – לבוש עור, פרווה, תכשיטי פנינים, מוצרי משי ועוד. כל אלה הם מוצרים שאי אפשר להפיקם מבלי לגרום סבל וכדאי להימנע עד כמה שניתן מרכישה של מוצרים אלה ועידוד התעשיות הללו.

אהימסה ואיכות הסביבה – מחזור חומרים שהם בלתי מתכלים יעזרו לצמצם את כמות הזיהום שאנחנו כבני אדם יוצרים ברמה האישית שלנו. עלינו אפילו לנסות להוריד בהדרגה את פליטות הפחמן שלנו על ידי הגבלת זמן הנסיעה במכונית, ויותר שימוש בתחבורה ציבורית או רכיבה על אופניים על מנת לעצור פליטות של חומרים מזיקים לסביבה, אשר פוגעים בחיות ויצורים אחרים, כולל את עצמנו.

מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי:
"מי שמגיע למושלמות באהימסה – כל צורה של אלימות חדלה בסביבתו"

בעולם היוגה מושג ה"הארה" נפוץ מאוד. כולם מדברים על זה, או תוהים בינם לבין עצמם מהו בעצם אותו "סמדהי" חמקמק שכולנו שואפים להגיע אליו, אותו סמדהי שבודהה חווה כשישב תחת העץ. מה מקומו של הסמדהי בחיי היומיום עמוסי המטלות שלנו?

אנחנו שואלים את עצמנו מי אני? כיצד לחיות? כיצד להיות מאושרים? איך הופכים מחושלים בפני כל האתגרים שניצבים בפנינו בחיים?

רבים מאתנו חוו במהלך החיים רגעים מסוימים שבהם חשנו אחדות עם היקום, שהרגשנו שהאני שלנו זז הצידה ובמקום התמלאנו בתחושה של שוויון נפש לכול. כשטיילתי בעולם חוויתי כמה חוויות כאלו עם עצמי. הרגשתי שראיתי את הדברים כפי שהם באמת, ונכון, לא אכחיש לעיתים היה גם שימוש בעזרים חיצוניים, אבל מה זה משנה? הייתי שם! נגעתי לרגע בהארה. שנים אחרי זה, בתקופות קשות נזכרתי ברגעים הללו וידעתי שדברים יכולים להיות גם אחרת… הרי הכול כבר נמצא שם בתוכנו.

אז מה ליוגה ולכל זה?

חלקנו מתרגלים יוגה כדי להיות בריאים ויפים, אך חלקנו מתרגלים כדי להיות אנשים טובים יותר, לחיות בשלום עם עצמנו ועם אחרים. האם באמת באמצעות תרגול יוגה ניתן להשיג את המטרה הזאת? האם באמת היוגה מחלחלת אל מחוץ למזרון אל חיי היומיום שלנו בשלב כלשהו?

בערך 200 שנה לפנה"ס חכם הודי אחד בשם פטנג'לי, היה היוגי הראשון אשר פיתח את שיטת ה"אשטנגה" – שפירושה "8 האיברים" (אשטה=שמונה. "אנגה"=איבר), ושמגדירה סדר פעולות למתרגל אשר דרכן הוא יכול להתקדם ולהגיע למצב של יוגה, או "סמדהי". בהקשר הזה משמעות המילה "יוגה" היא "איחוד" – של המיינד, הגוף והנשמה כדי להגיע למצב של מימוש עצמי.

[יש להבחין בין המושג המסורתי "אשטנגה" שקבע פטנג'לי לבין סגנון התרגול "אשטנגה" שאנו מכירים פה במערב ושפיתח סרי פטהבי ג'ויס.]

אלה הם 8 איברי היוגה:

1. יאמה – היאמאס הנם כללי התנהגות אוניברסאליים אשר אינם מוגבלים במעמד חברתי, אמונה דתית או תקופה ושמנחים אותנו כיצד להתנהל במערכות היחסים עם הסובבים אותנו ומול הסביבה שלנו כדי להגיע לעולם הרמוני. הם כוללים את:

• Ahimsa – אי-אלימות פיזית, מילולית ומחשבתית כלפי כל היצורים החיים.

• Satya – אמת. הדיבור והמחשבה צריכים לשקף את המציאות.

• Asteya – לא לגנוב. אי-חמדנות.

• Brahmacharya – תודעה טהורה, איפוק מיני.

• Aparigraha – אי רכושנות, הימנעות מהצמדות לעולם החומרי.

2. ניאמה – כללים העוסקים במשמעת עצמית ובטיהור הגוף, פנימי וחיצוני. הניאמאס כוללים את:

• Shaucha – הימנעות מטומאה בגוף במחשבה ובדיבור.

• santosha – שביעות רצון.

• tapas – מאמץ לוהט בכל הנסיבות להשגת מטרה מוגדרת בחיים. המאמץ כרוך במשמעת עצמית וטיהור.

• Swadhyaya – לימוד עצמי. למידת כתבים עתיקים.

• Ishwarapanihana – כניעה עצמית. הקדשת המעשה לאל.

3. אסאנה – תרגול פיזי של אסאנות. האסאנות יוצרות יציבות, בריאות וקלות איברים. הן התפתחו במשך מאות בשנים כך שהן מאמנות כל שריר, עצב ובלוטה בגוף. אך חשיבותן האמתית בכך שהן מאמנות וממשמעות את המיינד.

[שימו לב, אסאנה היא רק אחד מאותן 8 איברים למרות שבמערב תרגול אסאנה הפך להיות העיקר. סרי פטהבי ג'ויס הגדיר את סגנון היוגה הדינמי שלו בשם "אשטנגה" מכיוון ששמונת איברי היוגה מתהווים בתוך התרגול הפיזי הזה. מכיוון שכללי היאמה והניאמה הנם קשים לתפיסה למי שלא התחנך במזרח, פטהבי ג'ויס היה מציג לתלמידיו המערביים קודם כל את האסאנה מכיוון שבאמצעות תרגול האסאנה התלמיד מתחיל להבין את החשיבות של השליטה בנשימה, באמצעות שימת הלב לנשימת האוג'אי הוא מתחיל לחוות בהירות מחשבה ורק אז יש לו היכולת להפנים מעט את האיבר הראשון והשני של היוגה – היאמה והניאמה.]

4. פראנאיאמה – "פראנה"=אנרגיה; כוח החיים. "איאמה"=ריסון; הרחבה; מתיחה. אמנות השליטה בנשימה. עבור רובנו הנשימה היא רפלקס לא רצוני. היוגים לעומת זאת משתמשים בנשימה לצורך שליטה על המיינד. באמצעות תרגול האסאנה תלמידים ליוגה לומדים לאט-לאט כיצד להשוות את אורך השאיפה והנשיפה ואיך לסנכרן את התנועה לנשימה ולא את הנשימה לתנועה, דבר זה דורש ריכוז רב בקצב של הנשימה וזוהי תחילתם של הפראנאיאמה, הפרטיהארה והדיהאנה.

פראנאיאמה היא שיטה מתקדמת לשליטה על השאיפה, נשיפה והחזקת הנשימה. היא כלי רב עוצמה שבעזרתו ניתן לכוון את האנרגיה דרך תעלות האנרגיה בגוף ("nadis"), אך כדי שהכלי הזה יעבוד ביעילות, על ערוצי האנרגיה הללו להיות נקיים ופתוחים ועל הגוף להיות חזק, זאת באמצעות תרגול האסאנה. לפני שמתרגלים פראנאיאמה כתרגול נפרד, יש לשים לב שעל הנשימה להיות חזקה וצלולה תוך כדי ביצוע האסאנות.

5. פרטיאהארה – כינוס החושים. כאשר מתרגלים אסאנה ופראנאיאמה המיינד שלנו נודד בקלות מלהתרכז בגוף הפנימי לעניינים אחרים. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו חושבים באמצע תרגול על מה נאכל לארוחת ערב או על הבגד שצריך לאסוף מהניקוי היבש. פרטיאהארה נותנת לנו יציבות והתפקיד שלה בכך שהיא מחזירה את הריכוז לנשימה שלנו. עם הזמן כאשר מתפתחת מודעות מלאה אז מפסיקים להיאחז במחשבות ובמקום זאת נותנים להן לחלוף. ישנה מודעות מלאה לתחושות בגוף שלנו, ואם לדוגמא כואבת לנו הברך אנו נכיר בכאב ונשחרר אותו ע"י נשיפה מכוונת וזורמת.

6. דהאראנה – ריכוז. כאשר תלמידים מפתחים רמה גבוהה של פרטיאהארה, המיינד לא מופרע יותר ע"י מחשבות, צלילים או תחושות, כמו כאב. במצב זה ניתן להגיע לרמה גבוהה של ריכוז. בזמן התרגול, כאשר יש דהאראנה, המיינד שלנו מרוכז אך ורק בשאיפה ונשיפה ובנקודת המבט, ה"דרישטי".

7. דהיאנה – מדיטציה. השילוב של האיבר החמישי והשישי (הפרטיאהארה והדהאראנה) מביא למצב של מדיטציה עמוקה ומצב נטול מחשבות. בזמן תרגול האסאנה אנרגיית הפראנה של התלמיד זורמת לאורכו ומההתחלה ועד הסוף חוט הנשימה לא נקטע. כל אסאנה היא חלק בלתי נפרד מהאסאנה שלפניה ואחריה ובכך למעשה התרגול הופך למדיטציה בתנועה.

8. סמאדהי – איחוד. סמאדהי היא הפסגה של כל שמונת האיברים, זוהי המטרה המרכזית, הפרי של עץ היוגה. כדי להגיע לנקודה זאת יש לטפס גבוה על העץ משם רואים את "הכול". במצב של סמאדהי גופו של היוגי וחושיו נחים כאילו הוא ישן, מחשבתו ותבונתו ערניות כאילו הוא ער, יחד עם זאת הוא נמצא מעבר למודעות. זהו מצב של יוגה אמיתית, קיימת רק חוויה של מודעות, אמת ושמחה אין קץ. קיימת שלווה שהיא מעבר לכל הבנה. היוגי נפרד מן העולם הגשמי ומתמזג עם הנצחי. כעת אין יותר דואליות בין היודע לבין הידע מכיוון שהם התמזגו לאחד.

פטהבי ג'ויס היה אומר:

"Do your practice and all is coming…"

הוא לא התכוון לכך שברגע שמתחילים לתרגל ההארה פתאום תופיע, אלא שמרגע שהזרע נטמן, יש להשקות ולטפח באופן יומיומי באמצעות התרגול הקבוע. תרגול מסור יביא לניצנים של תובנות והבנה של עץ היוגה מתחילה להתפתח.

במסע אל עבר הסמדהי הפרטי שלי אשתף אתכם בכל פוסט בסיפורים, הגיגים ותובנות וביטויים של 8 האיברים בחיי כיוגינית בעיר הגדולה.

בינתיים, ועד הפעם הבאה, בכל פעם שאתם עושים כלב מביט מטה תחשבו על מה זה עושה לפיגורה שלכם, או שתחשבו על זה שאולי זהו תחילתו של מסע מופלא אל טבענו האמיתי.

מקורות:

1. "ashtanga yoga" מאת ג'ון סקוט
2. "אור על היוגה" מאת ב.ק.ס. איינגאר